אל תשכחו אותם: עבור מאות אלפי קשישים וניצולי שואה "אחרי החגים" איננה חזרה לשגרה
* כתבה מאת ארז קרלנשטיין מעיתון מעריב לכבוד יום הקשיש – לכתבה באתר לחצו כאן
יום הקשיש הוא יום מצויין להתחיל בי מנהג פעמיים בשבוע, בו נעלה (או נרד) קומה, נחצה רגע את הכביש או אולי אפילו רק נלך לדלת ממול במסדרון, נדפוק עליה ונשוחח עשר דקות עם השכן הקשיש שלנו.
כולם מדברים על מתווה החזרה ללימודים שעשוי להכניס מאות אלפי תלמידים ותלמידות לבידוד עם החזרה אל השגרה אחרי החגים. אף אחד לא מדבר על גזירת הבידוד של הקשישים וניצולי השואה שתחל מייד עם תום תקופת החגים. לאחר שחודש שלם התאספו בצל המשפחה, חגגו יחד את חגי תשרי סביב אותו השולחן, עבור מאות אלפי קשישים וניצולי שואה תקופת "אחרי החגים" היא איננה חזרה לשגרה, אלא זמן מת. עבור חלקם הוא עלול להיות זמן מת תרתי משמע.
בנוסף לחזרה אל הבית השקט והריק, עונת החורף שעומדת בפתח תום תקופת החגים מוסיפה לתחושת הבדידות, ובעבור הקשישים וניצולי השואה התקופה הזאת היא בעלת סיכון לדכדוך עונתי מוגבר. בחורף האחרון נמצאו קשישים רבים שחיו בגפם, ללא רוח חיים בדירתם ימים ואף שבועות לאחר מותם.
בישראל כיום ישנם ניצולי שואה וקשישים רבים שחלק גדול מהם חי לבדו ולצערנו רבים מהם לא נפגשים באופן תדיר עם בני משפחותיהם. התוצאה: המון ניצולי שואה וקשישים שעוברים חורף שלם כמעט בלי חברה, יחס וחום. חלקם אף יסיימו את חייהם בבדידות וכ-150 מהם (ע"פ נתוני מד"א משנת 2020) ילכו לעולמם ורק כעבור מספר ימים, יגלו כי הם נפטרו.
התקופה החשוכה הזאת מחייבת יחס קרוב וחם הרבה יותר סביב ניצולי השואה הקשישים שלנו. מזון חם הוא תנאי בסיסי לקיום הפיזי והגופני שלהם. אך לא פחות חשוב מכך גם תנאי הכרחי וקיומי לשמירה על הבריאות הנפשית והמנטלית של הקשישים וניצולי השואה. עבור אלו הבודדים, ביקור יום יומי של מתנדבים ואנשי העמותות שמחלקים את המזון הוא לא יסולא בפז.
העמותות הפועלות למען ניצולי השואה הקשישים מעניקות תמיכה רחבה יותר משמירה על הבטחון התזונתי. הגעה עד בית ניצול השואה הקשיש של מתנדב העמותה והשאילה לשלומו שומרת על החוסן הנפשי והמנטלי שלו, ומוציאה אותו מהסטטיסטיקה של מאות עריריים הנמצאים מוטלים מתים בביתם לבדם בשנה.
המעטפת הרחבה של העמותות עבור ניצולי השואה הקשישים הם מודל חברתי פשוט שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ על מנת להציל עוד קשיש מסיום חיים בצורה משפילה כל כך.
ביום הקשיש הבינלאומי, המצוין בכל שנה ב-1 באוקטובר, עלינו לסגל לעצמנו מנהג חדש: "הקש בדלת". יום הקשיש הוא יום מצוין להתחיל בו מנהג פעמיים בשבוע, בו נעלה (או נרד) קומה, נחצה רגע את הכביש או אולי אפילו רק נלך לדלת ממול במסדרון, נדפוק עליה ונשוחח עשר דקות עם השכן הקשיש שלנו. נכיר את השכנה המבוגרת שתמיד ראינו אך מעולם לא שאלנו לגביה.
ישנם עשרות סיפורים על ניצולי שואה וקשישים שחייהם ניצלו הודות לשכן או מכר שדאג לכך שהם לא יישארו לבד. ביום הקשיש השנה נתחיל להקדיש שלוש דקות בממוצע ביום, כדי לדאוג שדור המייסדים, לא יהיה בחורף הקרוב לבד.