בעוד חודשיים יגיעו אלכסנדר וסיסיליה דיצה מגרמניה לפרשת הדרכים במסע שאליו יצאו לפני שבע שנים. מסע שהחל בתדהמה שאחזה באלכסנדר כשסבו ביקש להעניק לו את אותות הגבורה שקיבל מהצבא הנאצי כששימש טייס מפציץ, וקיבל תפנית דרמטית בהחלטתו לקבל אחריות על חטאי הדורות הקודמים, ולהתנדב בסיוע רב־תחומי לניצולי שואה בישראל.

בעוד חודשיים תפוג אשרת השהייה שלהם, והשניים מתחננים שהמדינה תאפשר להם להישאר בישראל.

"אנחנו רוצים להקדיש את חיינו למען ניצולי השואה בישראל", אומר אלכסנדר דיצה. "אנחנו לא יודעים אם נוכל לקבל בעתיד אשרה להיות כאן, אבל אנחנו לא יכולים לחכות כי ייתכן שהניצולים כבר לא יישארו בחיים", מוסיפה סיסיליה דיצה, אשתו. "אנחנו רוצים להמשיך לעמוד לצידם. אלה החיים שלנו".

אלכסנדר וסיסיליה התחברו לארגון לסיוע הומניטרי ובשנת 2013 הגיעו לישראל, אז נולדה בתם הבכורה עדן. הם התנדבו בעמותת "יד עזרה לישראל", וכעבור שנתיים נאלצו לחזור לגרמניה, שם ייסדו עמותה לצורך איסוף תרומות למען ניצולי שואה החיים בישראל. לבתם השנייה קראו בשם ציונה.

ב־2018 הצליחו בני הזוג להשיג באופן חריג ויזת מתנדבים נוספת, אולם תוקפה צפוי להיגמר בעוד חודשיים, ובימים אלו הם פונים, באמצעות עו"ד גלעד ראש, לוועדה לעניינים הומניטריים במשרד הפנים.

"אני בן יחיד ואבא שלי נפטר לפני 5 שנים. אמא שלי נותרה לבדה בגרמניה ולמרות זאת, היא לא עוצרת בעדנו כי היא מבינה כמה השליחות שלנו חשובה", מסביר אלכסנדר דיצה. בני הזוג דיצה עובדים בעיקר עם ניצולי שואה מבריה"מ לשעבר. פעילותם כוללת בין היתר ביקורים אישיים, חלוקת תלושי מזון, אירועי תרבות ומפגשי פיוס ואחווה בין ניצולים לגרמנים ועוד. "בלעדיהם לא יכולתי לפעול כפי שאני עובד היום", אומר יהודה דוידוב, יו"ר עמותת "ילדי שואה למען העתיד". "הפרויקט החשוב שלנו כעת זה פתיחת מועדונים כחלק מהמלחמה בבדידות בתקופה זו. כדי לקבל תקציב ממשרד הרווחה אני צריך התאמה של 25 אחוז והם עוזרים לנו מאוד לגייס את הסכום בזכות הקשרים שיש להם עם העם הגרמני".